ריקוד הציפורים ויכולת הדיבור

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

אל רובנו מגיעים לעתים סרטוני יו-טיוב ובהם נראות חיות העושות דברים משעשעים – חתולים נופלים משולחנות, כלבים רודפים אחרי הזנב של עצמם. אולי גם יצא לכם לראות סרטון ובו קקדו צהוב ציצית (Cacatua galerita) רוקד בהתלהבות לצלילי השיר "Everybody" של הבקסטריט בויז, מרים את רגלו ומניד את ראשו לפי הקצב. אולי צחקתם, אולי אף שלחתם את הסרטון לחבריכם, אך תגובתכם בוודאי לא השתוותה לזו של אנירוד פָּטֶל (Patel) מהמכון למדעי המוח בסן-דייגו, בארה"ב, שחוקר כבר שנים את היכולת לנוע בהתאמה לקצב – יכולת אוניברסלית בכל הנוגע לבני-האדם, אך נצפית לעתים רחוקות בלבד בבעלי-חיים אחרים. "פי נפער בתדהמה", אמר פטל למגזין Science. ואחרי שהצליח לסגור את פיו, נסע פטל לאינדיאנה לבקר את התוכי "סנובול" בביתו.

קקדו צהוב-ציצית

קקדו צהוב ציצית. מתוך ויקיפדיה

מה הדהים כל-כך את פטל? לפי תיאוריה שפותחה בשנים האחרונות היכולת להגיב לקצב קשורה לאותם מעגלים מוחיים האחראים על למידה וחיקוי של קולות ולכן שיער פטל כי רק בעלי-חיים המסוגלים להפיק ולחקות צלילים מורכבים יוכלו גם לרקוד לצלילי מוזיקה. הָרשימה כוללת בני-אדם, כמובן, ציפורים מסוימות (לא רק תוכים אלא גם מינים ממשפחת העורבים, למשל), דולפינים וגם כלבי-ים וקרוביהם. את ההוכחה לכך שתוכים מסוגלים לנוע לפי הקצב סיפק, כאמור, סרטון יו-טיוב, אך פטל ועמיתיו עדיין היו צריכים לבדוק האם תנועותיו של סנובול לא היו חיקוי לתנועות שביצע בעליו האנושי, ושהוא יודע להגיב למקצבים שונים, ולא רק לשיר אחד. החוקרים יצרו 11 גרסאות של השיר המוכר היטב לתוכי – Everybody – כל אחת בקצב אחר, והקליטו את תגובותיו של סנובול.

במחקר שהתפרסם במגזין Current Biology, מראים החוקרים כי התוכי לא רקד לפי הקצב לכל אורך השיר, אך כאשר "נכנס לקצב" הוא ביצע שורה של תנועות מתואמות היטב עם המוזיקה – גם כאשר החוקרים האטו או הגבירו את הקצב המקורי. בין לבין, הוא הרים את רגלו והניד את ראשו, אך לא ממש לפי קצב השיר. החוקרים מציינים כי דפוס זה מזכיר את התנהגותם של ילדים צעירים המנסים לרקוד: גם הם נוטים לרקוד לעתים בתנועות אטיות או מהירות יותר מקצב המוזיקה ולעיתים בהתאמה אליה.

כמובן, מדובר רק במקרה אחד. קבוצת חוקרים נוספת, בראשות אדנה שכנר (Schachner) מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, פרסמה מחקר באותו גיליון שבו פורטו ניסויים שעשו עם שני תוכים – האחד סנובול הקקדו והשני אפרור אפריקני (Psittacus erithacus) בשם אלכס – והגיעו לתוצאות דומות. זאת ועוד, החוקרים ניתחו יותר מ-1000 סרטונים מיו-טיוב שבהם נראו חיות שונות מבצעות דברים שזכו, לפחות בפי הבעלים שלהן, לכינוי "ריקוד". מתוכם, רק 33 סרטונים הראו סימנים ברורים של תנועות לפי הקצב. הם כללו 15 מינים שונים של חיות, מתוכם 14 היו סוגים שונים של תוכים וה-15, למרבה ההפתעה, היה פיל אסייתי. פילים אמנם לא ידועים במיוחד כחקיינים, אך מחקר קודם הראה לפחות מקרה אחד של פיל שידע לחקות קולות שונים, כולל קולות של משאית, ומחקר אחר תיאר פיל אסייתי המחקה דיבור אנושי. יש לציין כי מתוך הסרטונים המקוריים, כמחציתם הציגו חיות שאינן חקייניות קוליות, כגון חתולים וכלבים. לא נמצאה שום עדות ליכולתם של בעלי-חיים אלו להניע את גופם לפי הקצב, למרות ניסיונות נמרצים מצד הבעלים – ישנה אפילו אגודה המארגנת תחרויות של ריקודי כלבים עם בעליהם.

שני המחקרים מחזקים מאוד את התיאוריה הקושרת תנועה לפי קצב ליכולת חיקוי קולית. אך האם יש בכך כדי לשפוך אור על התפתחות החוש המוזיקלי אצל בני האדם? מוזיקה ומחול מהווים כבר שנים חידה לאנתרופולוגים: מעולם לא נצפתה חברה אנושית שתרבותה לא כללה מוזיקה וריקוד מסוג כלשהו, אך מקורם של אלה עדיין לוט בערפל. תיאוריות שונות פותחו לגבי יתרון אבולוציוני פוטנציאלי – למשל, ריקוד כדרך ללכד את הקבוצה ולהגביר את תחושת השייכות של חבריה. אך ישנה גם אפשרות שהמשיכה שלנו למוזיקה וריקוד היא תופעת לוואי של יכולת הדיבור שלנו: יכולת זו דורשת חיבור בין המעגלים העצביים-מוחיים האחראים על עיבוד צלילים למעגלים המוטוריים, האחראים על הפעלת השרירים, וכך יצרה גם את יכולת הריקוד. התוכים שהראו יכולת ריקוד במחקרים אלו לא נצפו מעולם רוקדים בטבע – מנידים בראשם בקצב שירי החיזור שלהם, למשל – ולכן יכולתם לזוז לפי הקצב בוודאי אינה מעניקה להם יתרון אבולוציוני, אלא היא תופעת לוואי. כמובן, ייתכן שתכונה שהיתה במקורה תופעת לוואי העניקה מאוחר יותר יתרון אבולוציוני כזה או אחר, לפחות לסוג מסוים של בעל-חיים הולך-על-שתיים (כולל אלה שהפיקו מזה הון לא קטן…). אך בכל מקרה, הממצאים מחזקים את התיאוריה שכל המוזיקה האנושית – מזו המופקת ממקלות הגשם האבוריג'ינליים ועד זו של הבקסטריט בויז – היא תוצר של מעגלים מוחיים, שהתפתחו במקור לצורך שונה לגמרי.

לסיום, קבלו את הבקסטריט בויז:

המאמרים המקוריים (PDF):

Patel, D. P., Iversen, J. R., Bregman, M. R. & Schulz, I. Experimental evidence for synchronization to a musical beat in a nonhuman animal. Curr. Biol. 19, 827-830 (2009).

Schachner, A., Brady, T. F., Pepperberg, I. M. & Hauser, M. D. Spontaneous motor entrainment to music in multiple vocal-mimicking species. Curr. Biol. 19, 831-836 (2009).

הטקסט עובד מתוך הכתבה המקורית שהתפרסמה במגזין גליליאו, יולי 2009

About these ads

תגיות: , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 103 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: